החלטה בתיק ה"ת 8247-11-11 - פסקדין

בקשה לעיכוב תפיסה או דחיית מועדה.

א.        ברקע הבקשה

1.        בבעלות המבקש רכב משא נושא מ.ר. 45-754-68 (להלן המשאית). ביום 3.11.2011 (להלן יום האירוע) תפס פקח מטעם המשיבה את המשאית בשל חשד לביצוע עבירה הקשורה בטיב התכולה שהועמסה עליה, העברתה ופינויה. אותה עת נהג המבקש במשאית. המבקש נדרש למסור את המשאית למשיבה על-יסוד סע' 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] (להלן הפקודה).

2.        ביום 4.11.2011, טרם מסירת המשאית למשיבה, פנה המבקש בבקשה לעכב את תפיסת המשאית במעמד צד אחד בלבד. הבקשה נשאה את הכותרת " בקשה דחופה לעיכוב ביצוע צו תפיסת רכב ו/או לדחיית מועד הפקדת רכב עד להחלטה אחרת בבקשה". הבקשה נענתה, תפיסת הרכב עוכבה ונקבע דיון בבקשה במעמד הצדדים ליום 9.11.2011.

3.        המשיבה מבקשת לבטל את עיכוב התפיסה באופן שיסלול את הדרך לביצועה.

ב.         דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בתיק החקירה שהוצג לי על-ידי המשיבה נחה דעתי שאין עילה לעכב את תפיסת המשאית. להלן טעמיי.

1.        הבקשה לעיכוב התפיסה (להלן הבקשה) נסמכה על טענת המבקש לפיה נבעה התפיסה מחשד להובלת פסולת ועצים במשקל של כשני טון, כי למבקש לא הייתה כל ידיעה על ביצוע עבירה של הובלת פסולת מעורבת וכי המבקש לא ידע מה תכולת המשאית שאותה העביר [סע' 2, 6 ו-7 לבקשה]. על כן, כך טען המבקש, הוא עצמו - להבדיל מהקבלן שעל-ידו הועסק בהעברת הפסולת - לא היה מעורב בביצוע עבירה כלשהי [שם, בסע' 8].

2.        תמונה שונה לחלוטין עולה מתוך עיון בחומר החקירה שהוצג לי. ביום האירוע נחקר המבקש במשטרה ומסר הודעה באזהרה. מהודעתו מצטיירת התמונה הלכאורית הבאה: ראשית, לא פסולת על דרך הסתם הוביל המבקש אלא כזו המכילה אסבסט. שנית, המבקש ידע שהוא מוביל פסולת המכילה אסבסט והדברים נאמרו לו במפורש על-ידי הקבלן שעל-ידו הועסק. שלישית, חרף ידיעתו זו הוביל המבקש את הפסולת המסוכנת כברת דרך, מעפולה לעוספיה, בלי שהיה באמתחתו רישיון המתיר לו לעשות כן. רביעית, המבקש הוביל את הפסולת המסוכנת מבלי לכסות את המכולה. לבסוף, המבקש שפך את הפסולת במקום שאינו מאושר לכך כשהוא ער ומודע למעשיו. דבר מאלה לא נזכר בבקשה.

3.        תוכנו של תיק החקירה וההודאה הלכאורית הגלומה בהודעת המבקש בחקירתו סותרים מניה וביה את התמונה אותה הציג המבקש בבקשה ובטיעונים שעל-יסודם הוגשה. לא מדובר בהבדל של מה בכך אלא בפער מהותי, איכותית וכמותית, היורד לשורש הבקשה. אין מנוס מן המסקנה שהמבקש בחר ביודעין להסתיר מעיני בית-המשפט את התשתית העובדתית המלאה שעל-יסודה הוחלט על תפיסת המשאית. מחומר החקירה שבתיק, ובכלל זה הודעת המבקש, עולה שיש חשד סביר להניח שבמשאית נעברה עבירה. עוד עולה מתיק החקירה ומתצלומים ברורים המצויים בו כי פעולותיו של המבקש שבגינן התבקשה התפיסה בוצעו בשטח פתוח. לא מצאתי יסוד לטענת המבקש כי התפיסה נעשתה בשטח פרטי ובשל כך בוצעה בחוסר סמכות. משכך קמה ועומדת סמכות התפיסה שנקבעה בסע' 32(א) לפקודה.

4.        צו ארעי שניתן במעמד צד אחד אינו מוענק לאחר בירור מלא של זכויות בעלי-הדין ועל-יסוד מסכת ראייתית שלמה אלא בהסתמך על ראיות חלקיות ומקוטעות ובטרם התברר הסכסוך לגופו. לפיכך יש לערוך איזון זהיר וקפדני בין זכויותיהם הלכאוריות של בעלי-הדין בגדרו של שיקול-הדעת המופעל על-ידי בית-המשפט לעת מתן החלטה בבקשה לסעד ארעי [רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789 (1997)].

ממגבלות הדיון בסעד זמני נובעת חובתם של בעלי-הדין, וביתר שאת חובתו של מבקש הסעד, לנהוג גילוי מלא ולהציג את כל העובדות הניצבות ברקע הבקשה. הספקטרום אשר נפרש לעיני בית-המשפט בשלב זה של הבירור הוא מוגבל ומקוטע מעצם טיבו. במצב דברים זה חשיפה חלקית, ברירנית, של עובדות ונתונים על-ידי מבקש הסעד עלולה לפגוע ביכולתו של בית-המשפט לעשות מלאכתו נאמנה וליתן צו זמני שתואם את המציאות לאשורה ומבטא איזון ראוי ונכון בין האינטרסים הממשיים של הצדדים.

מכך נובע ש" [...]מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט" [רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 441 (2001)].

5.        אף שהדברים נאמרו בהתייחס לסעדים זמניים המתבקשים בהליך אזרחי הרציונל העומד ביסודם יפה אף בהתייחס לבקשה כזו שלפני. ברי שהמבקש לא מילא אחר חובת הגילוי המלא המוטלת עליו. לא זו בלבד שהציג בבקשה תמונה עובדתית חלקית ומגמתית; הלכה למעשה טיעוניו בבקשה - ובראשם אלה הנסבים על סוג הפסולת שהוביל ואי-ידיעתו את תוכנה - סותרים דברים ברורים ומפורשים שנמסרו לכאורה בהודעתו במשטרה. זהו פגם חמור העולה כדי הטעיית בית-המשפט. לו היה המבקש ממלא חובתו ופורש בבקשה את התמונה העובדתית בשלמותה, כפי שהיה עליו לעשות, לא היה הצו הארעי ניתן כפי שניתן.

די בכך כדי לדחות את הבקשה. הבא לבית-המשפט בבקשה ליתן צו ארעי במעמד צד אחד בלבד בידיים שאינן נקיות ותוך הסתרת המציאות העובדתית לאשורה אינו זכאי לסעד.

6.        גם לגופם של דברים לא מצאתי שטיעוני המבקש כי יש בתפיסה כדי לפגוע בפרנסתו ובקניינו מצדיקים את עיכוב התפיסה או ביטולה. היות התפיסה כרוכה בפגיעה בקניינו של המבקש ובפרנסתו הקשורה במשאית אינה מאיינת את סמכות התפיסה שעוגנה בפקודה. דברים מפורשים בעניין זה נאמרו בבש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 464, 470 (2000):

תפיסת חפץ והחזקתו בידי המשטרה [...] כרוכות בפגיעה בזכות הקניין של הבעלים, המעוגנת כיום בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, יש שבנסיבות מסוימות נועדה תפיסתו של חפץ לקדם תכליות חשובות וראויות מבחינה חברתית ומשפטית. בין השאר מיועדת התפיסה למנוע מבעליו להשתמש בחפץ לשם ביצוע עבירה; לשלול מבעלי החפץ, זמנית או לצמיתות, חפץ שנעברה בו עבירה; להבטיח כי החפץ יוכל לשמש כראיה בהליך משפטי עתידי; לאפשר את חילוטו של החפץ על ^-ידי בית ^-המשפט - בין השאר - כאלמנט מניעתי או עונשי במצבים המצדיקים זאת ועוד. המחוקק קבע מנגנונים מספר שתכליתם להבטיח ככל שניתן את ההגנה על זכות הבעלים ולמנוע פגיעה שרירותית בה שלא לצורך. כך נקבעה [...] הוראה, שלפיה מוסמך שוטר לתפוס חפץ, רק אם יש לו "יסוד סביר להניח" שבחפץ נעברה עבירה או שעומדים לעבור בו עבירה. כן נקבעה מגבלת זמן שבו מותרות שלילתו של החפץ מידי בעליו והחזקתו בידי המשטרה. במקרים מסוימים נדרשת התערבות שיפוטית על ^-ידי צו המתיר את המשך החזקת התפוס. כן רשאי הטוען לזכות בחפץ לבקש מבית ^-המשפט להורות על החזרתו, ובית ^-המשפט מוסמך להורות מה ייעשה בחפץ. תפיסת חפצים והחזקתם בידי המשטרה וכן חילוטם על ^-ידי בית ^-משפט נבחנים לאור תכליתן של הוראות הדין הרלוונטי, לאור הזכויות המהותיות ולאור האינטרסים השונים המשמשים בזירה. כל זאת במסגרת העקרונות הכלליים של השיטה. בכל מקרה יש לערוך איזון ראוי בין ההגנה על הזכות הקניינית של הפרט לבין האינטרס הציבורי שבמניעת ביצוע עבירות בעזרת חפצים המאפשרים את ביצועם.

7.        בענייננו פועל האיזון האמור לחובת המבקש. המבקש ביצע לכאורה עבירות הכרוכות בהובלת אסבסט ופינויו שלא כדין. בתיק החקירה תשתית ראייתית הקושרת את המבקש למיוחס לו ברמה של חשד סביר ואף למעלה מכך. גם בהודעתו במשטרה קושר המבקש עצמו למיוחס לו באופן שסותר מניה וביה את טענותיו שביסוד הבקשה.

על סכנותיו הרבות של אסבסט לבריאות הציבור אין צורך להכביר מילים ותעיד על כך חקיקה שהסדירה את דרכי הטיפול בו [ר' תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק), תשמ"ד-1984]. לחובת המבקש נזקפות עבירות קודמות, כך על-פי מסמך שהציגה המשיבה לעת הדיון.